המוקשים פוגעים בסביבה

כאילו אין די בכך שמוקשים פוצעים והורגים אזרחים תמימים היוצאים לטייל בחיק הטבע, הם פוגעים גם בסביבה. מחקרים מראים כי למוקשים השפעה שלילית על היבטים סביבתיים שונים, החל מגרימת מוות של בעלי חיים והרס בתי גידול, המשך בזיהום של קרקע, נחלים, מאגרי מים ומי תהום, וכלה בפגיעה משמעותית באיזון האקולוגי במקומות שונים בעולם. בישראל, מאות אלפי דונמים של שטחים פתוחים מזוהמים במוקשים, בהם עשרות שמורות טבע.

פגיעה בבעלי חיים

מינים רבים של חיות בר, כולל זנים נדירים, נפצעים או נהרגים כתוצאה ממגע עם מוקשים. במקרים רבים חוסמים שדות המוקשים את הגישה למקורות מים ומזון, ולעתים פוגעים בשרשרת המזון ובבתי הגידול של אוכלוסיות שלמות של בעלי חיים. חיות בר חשופות גם לפגיעה מכוונת ממוקשים, המשמשים ציידים במדינות שונות כאמצעי זול, פשוט ויעיל לציד בלתי חוקי.

הימצאותם של מוקשים באזורים מיושבים גורמת לפגיעה בבעלי חיים מבויתים. בסקר שנערך בכאלף כפרים באפגניסטן נמצא כי רבע מיליון כבשים ועזים, חמישים אלף פרות ושוורים, שלושים אלף סוסים וחמורים, וחמשת אלפים גמלים נהרגו ממוקשים לאורך תקופה של חמש עשרה שנה.

בישראל, רבים משדות המרעה הטובים ביותר מזוהמים במוקשים, ומדי שנה נפגעים ברמת הגולן עדרים שלמים. בערבה ובנגב נפגעים לרוב גמלים הנכנסים לשדות מוקשים או דורכים על מוקשים שנסחפו לשטחי המרעה שלהם.

מוקשים פוגעים בפרות בגולן

זיהום קרקע ומים

מספר חוקרים טוענים כי מוקשים הנמצאים בתוך האדמה או על פני הקרקע באים במגע עם חומרים כימיים שונים ועוברים תהליך של קורוזיה ופירוק. מעטפת המוקש עשויה מחומרים שמתבלים עם הזמן ומביאים לדליפה של מתכות כבדות, כמו כספית ועופרת, הנמצאות במרבית סוגי המוקשים, ולזיהום קרקע ומי תהום. אותם חוקרים מצביעים על הידרדרות מתמשכת בהרכב ובאיכות קרקע בשטחים ממוקשים.

שיטפונות סוחפים מדי שנה מוקשים מתוך השדות שבהם הונחו ולאורך ואדיות, ולא פעם נמצאו מוקשים בים המלח, במפרץ אילת, בכינרת ובמאגרי מים בערבה ובגולן.

מוקשים מוטמנים בדרך כלל לאורך גבולות, אך הם עצמם אינם מכירים בגבולות אלו. ירדן חתמה בשנת 1999 על האמנה הבינלאומית למניעת מוקשים. במסגרת התחייבותה זו, היא סיימה לפנות את שדות המוקשים לאורך הערבה והבקעה. למרות זאת, ממשיכה שכנתנו ממזרח לסבול מסחף של מוקשים המגיעים אליה מישראל.

פגיעה בשטחים פתוחים

על פי נתוני צה"ל קרוב ל-200,000 דונמים משטחי ישראל ממוקשים. זיהום בסדר גודל כזה מהווה, על פי כל קנה מידה, פגיעה חמורה בשטחים פתוחים, ועל אחת כמה וכמה במדינה קטנה כשלנו, בה מכסים השטחים הממוקשים כאחוז משטח המדינה, יותר משטחן המשותף של ירושלים ותל אביב.

שדות המוקשים בארץ ישראל הונחו החל ממלחמת העולם השנייה לאורך קווי גבול וסביב בסיסי צבא ומתקנים רגישים. לאורך השנים השתנו גבולות ונזנחו בסיסים, אך מרבית המוקשים לא פונו. כיום שטחים פתוחים רבים, הכוללים גם שמורות טבע מוכרזות וגנים לאומיים, ממוקשים או חשודים במיקוש. עקב פיזור המוקשים ברחבי הארץ, עוברים שבילי טיולים רבים בסמוך לשטחים אלה, ולמרות הניסיון לשמור על בטחון המטיילים, נתקלים אזרחים ותיירים לא פעם במוקשים בדרכם. רשימה חלקית, המבוססת על נתונים בלתי מסווגים של צה"ל, וכוללת שמורות טבע וגנים לאומיים (מודגשים) וכן מקורות מים ואתרי מורשת המזוהמים במוקשים מופיעה להלן.

בגולן: הר החרמון, נחל חרמון (בניאס), נחל שניר (חצבני), הר אביטל, הר בנטל, גמלא, מצפור בית צידא, מצפור נגב כנרות, נחל דבורה, סוסיתא, יהודיה, עין גונן, מורדות הגולן, הר בראון, מצוקי חרב, ”עין מוקש“, נחל עין גב, מאגר חד–נס, גשר בנות יעקב, ח'אן תאופיק, תל פאחר, גבעת עזז, תל זעתר, ח'רבת נחילה וכן בכפרים הדרוזיים מג'דל שאמס, מסעדה ועין קיניה ובישוב חד–נס.

ליד הכינרת: חוף נוקייב (בצפון מזרח), החוף השקט (טירת צבי), גן לאומי ארבל.

בגליל העליון: נחל משגב, גבעת עגל, נחל בצת, ראש הנקרה, יער חניתה, גן לאומי ארבל, הר דוב, הר אביבים.

בבקעת הירדן: הירמוך, שמורת אם זוקא, שמורת אגמית, גאון הירדן (מעוז חיים, חמדיה), חורשת יקום (כפר רופין), נחל בזק (מזרח הגלבוע), קאסר אל יהוד (אתר הטבילה).

ביהודה ושומרון: נחל כפירה, ואדי מלחה–נועיימה, נחל תרצה, גשר אדם, מצפה מדרג, צורין – צורף, נבי אליאס, יעבד, וכן בכפר חוסאן ומזרחית לביתר עילית.

בשפלה: פארק איילון (ליד לטרון), נחל כפירה.

בערבה: דרום ים המלח, נחל עידן, נחל ערבה, אזור מפעלי ים המלח, שמורת קטורה, עמק קטורה, נחל שיזף, נאות הכיכר – עין תמר, פארק תמנע, מושב חצבה, עין יהב, שמורת עברונה, גרופית, מלחת יוטבתה, נטפים, צומת הערבה, נחל צפית.

בנגב: עין נטפים, משאבי שדה – טללים, מסיב אילת.

מפת שדות המוקשים שאינם נחוצים לצה"ל

תפקידם של גורמים סביבתיים בניקוי מוקשים

יש מקום למחקר מעמיק על השפעות מוקשים על בתי גידול, נהרות, מי תהום, זרמים ימיים, חיות בר ואלמנטים אקולוגיים אחרים. כמו כן, חשוב לעמוד על ההיבטים הסביבתיים של פינוי מוקשים הומניטרי, כדי לשלב שיקולים אקולוגיים במסגרת הסטנדרטים שנקבעים על ידי רשויות לאומיות ובינלאומיות לפינוי מוקשים. מומלץ שארגונים ומומחים סביבתיים יעבדו לצד ממשלות וארגונים הומניטריים כדי לוודא שפעילותם של אלה תעלה בקנה אחד עם שמירה על הסביבה.