מכתב לחברי הכנסת – 10 במאי 2010


רק לפני שלושה חודשים טיילנו, אני, אחותי עמית, אחי הקטן יואב ואבא שלנו, יחד עם המון משפחות אחרות ששיחקו והעיפו כדורי שלג בשמורת הר אביטל בגולן. פתאום דרכתי על משהו, וזה התפוצץ עלי ועל אחותי.

אחר כך אבא אמר לי שזה היה מוקש. הניחו אותו לפני הרבה שנים, כשהייתה שם מלחמה, אבל מאז המלחמה נגמרה ואף אחד לא סילק את המוקשים. היום כולם יודעים שמוקשים עלולים לפגוע סתם במטיילים ובילדים כמונו.

מה שהכאיב לי, אפילו יותר מהפיצוץ, היה לראות את הדאגה והכאב של ההורים שלי, ולדעת שזה קרה להרבה ילדים לפניי, וזה ימשיך לקרות לאחרים, עד שלא יסלקו את כל המוקשים.

כשהתעוררתי מהניתוח בבית החולים, וראיתי את רגל ימין שנקטעה, אמרתי לאמא שאני רוצה שאף אחד לא ייפגע עוד ממוקשים, ואני מתכוון לעשות משהו בקשר לזה. אחר כך דיברתי בטלפון עם ראש הממשלה ונפגשתי עם ראש האופוזיציה, וגם דיברתי בוועדת החוץ והביטחון בכנסת, ואמרתי לכולם שהגיע הזמן לפנות כבר את המוקשים.

היום, אחרי חודשים של טיפולים ואימונים קשים, אני יכול כבר לצעוד לכנסת על רגל חדשה שהתאימו לי, כדי להגיש, יחד עם עוד אנשים שנפגעו ממוקשים, ויותר מ-65 חברי כנסת, הצעת חוק לפינוי המוקשים.

אני יודע שכל הדברים האלה לוקחים זמן, אבל אני מקווה שכל מי שצריכים לטפל בזה יבינו כמה זה חשוב ויפעלו במהירות, כדי שכבר השנה יתחילו לפנות את שדות המוקשים, ובינתיים יוודאו שכל השדות שעוד לא פונו, בגולן, בערבה, בבקעה, בגליל, ביהודה ובשומרון, מגודרים ומסומנים כמו שצריך. ועד שאסיים את בית הספר התיכון, המדינה שלנו תהפוך לנקייה ממוקשים, ויהיה בטוח לטייל בה, כמו במדינות אחרות בעולם.

 

שלכם,

דניאל

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s