החוק לפינוי מוקשים – שנתיים אחרי


אמצעי קטל רבים המציא האדם כדי להילחם בזולתו. אחד מהם הוא המוקש – מטען חומר נפץ בתוך מיכל עם מנגנון הפעלה, שמטרתו להתפוצץ בעת מגע או קירבה של אדם או רכב. נשק זה נמצא בשימוש למעלה ממאה שנה, בעיקר בצורת שדה מוקשים – מכשול מלאכותי המצופף בקרבו מטעני נפץ רבים כדי להשהות או לנתב התקדמות של צבאות אויב. ברבות השנים, עם התפתחות הטכנולוגיה הצבאית, הלך ופחת הצורך בשדות המוקשים, אולם הם נותרו במקומם והמשיכו לגבות חייהם של אזרחים חפים מפשע, שלא היו מודעים להימצאותם.

מאחר שמי שהניחו את המוקשים לא טרחו לפנותם, יזמה החברה האזרחית מהלך מקיף, שזכה לבסוף בפרס נובל לשלום, ובו נעזרו בנפגעי מוקשים ובדמויות ציבוריות, כמו הנסיכה דיאנה, כדי לשלול את הלגיטימיות של מוקשים נגד אדם. המהלך הוביל לחתימה של 161 מדינות, נכון להיום, על אמנה בינלאומית האוסרת על פיתוח, ייצור, הפצה ושימוש במוקשים נגד-אדם, ומחייבת פינוי מהיר שלהם.

בארצנו הקטנה, שעדין אינה חברה באמנה, נטמנו במהלך השנים למעלה ממליון מוקשים, שתפסו קרוב לרבע מליון דונם של שדות בסמיכות למקומות יישוב, אדמות חקלאיות, אתרי טיולים וכמובן לאורך הגבולות. למרות שצה"ל הודה שברבים משדות המוקשים אין יותר צורך מבצעי, נאלצו חייליו להמשיך ולתחזק אותם ולתקן גדרות ושילוט, בייחוד לאחר אירועים של פגיעה ממוקשים, שחזרו ונישנו מדי שנה.

כעשור לאחר סיום הקמפיין העולמי, יזמו ארגונים ופעילים ישראלים קמפיין מקומי, שהצליח, בעקבות פציעתו של הילד דניאל יובל ב-6 בפברואר 2010, להביא לכנסת הצעת חוק לפינוי כל שדות המוקשים שאין בהם צורך מבצעי. החוק עבר בקריאה שלישית ב-14 במרץ 2011, וקבעה כי תוקם רשות לאומית לפינוי מוקשים, שתמומן מתקציב המדינה (בסך 27 מיליון ש"ח), וכן קרן תרומות למטרה זו. הרשות נמצאת תחת אחריות משרד הביטחון ומתואמת עם גורמי ההנדסה בצה"ל, אך הפינוי נעשה באמצעות חברות אזרחיות.

כיום, כשנתיים לאחר כניסת החוק לתוקף, הספיקה הרשות לפינוי מוקשים להוציא לפועל מספר פרוייקטים:

* השדה הראשון שפונה במסגרת החוק באזור נאות-הכיכר כלל למעלה מ-300 דונם חשודים במיקוש ששוחררו לשימוש חקלאי.

השדה הראשון שפונה ממוקשים במסגרת החוק, נאות הכיכר 2012

השדה הראשון שפונה ממוקשים במסגרת החוק, נאות הכיכר 2012

* באזור ספיר שבערבה, לאורך גבול ישראל-ירדן, נמשך הפרויקט השני של הרשות, בו אמורים להיות מפונים למעלה מ-1300 דונמים של שדות מוקשים. גם באזור אילת מתקיים הליך פינוי של למעלה מ-400 דונם.

* בכפר חוסאן, בפאתי בית-לחם, החל באפריל פינוי של שדה מוקשים ירדני ישן.

* באזור העמקים שמדרום לכינרת החל השנה פרוייקט פינוי.

* באזור חד-נס ומג'דל-שמס שברמת-הגולן עומד להתחיל פרוייקט פינוי מוקשים.

לצד פעילות הפינוי אחראית הרשות גם להעלאת מודעות הציבור, ומפרסמת מדי פעם אזהרות באמצעי התקשורת. עם זאת, יש מקום גם לפרסום מפות ולהנגשתן בשפות שונות, כדי ליידע הן את תושבי ישראל והן את התיירים המטיילים בגולן, בירדן ובערבה, על אתרים בהם הם עלולים להיתקל במוקשים.

נציגי הרשות לפינוי מוקשים טענו לאחרונה בדיון בכנסת, כי התקציב העומד לרשותה כיום לא יספיק לפינוי מוקשים בקצב משביע רצון, וכי יש להגדילו משמעותית.

יש לקוות כי מלבד ההיבט המעשי תאמץ מדינת ישראל גם את הפן הדיפלומטי ותכריז קבל עם ועולם כי היא מצטרפת לאמנת הבינלאומית, תשתתף בפינוי שדות מוקשים בישראל וברחבי העולם, וכן תרחיב את תחולת החוק לפינוי מוקשים כך שיכלול, מלבד מוקשים, את כל אמצעי הקטל שאינם מבחינים בין אויב לאזרח תמים.

(-) איתמר מרגלית

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s