מה העניין עם המוקשים?

הנה כמה עובדות מעניינות:

מה הם מוקשים?

מוקשים חשופים לעין עקב שטפונות בבקעת הירדן

מוקשיםנגדאדם הם כלי נשק נפיצים המוטמנים מתחת לפני האדמה או מונחים מעליה על מנת לפצוע ולהרוג אנשים במהלך מלחמה. די בדריכה על מוקש או בהרמתו כדי לגרום להתפוצצותו.

במקור הונחו מוקשים כאמצעי הגנה: להגן על גבולות ולמנוע פלישה של כוחות צבאיים זרים. אולם עד מהרה נעשה בהם שימוש נרחב בהרבה, למשל בסכסוכים פנימיים בתוך מדינה, וכן כאמצעי לפגוע באזרחים ולהטיל עליהם אימה – למנוע מהם גישה לאדמותיהם ולהגביל את תנועתם.

כיום, 70% מהנפגעים ממוקשים הם אזרחים, ולא חיילים. זאת מכיוון ש –

מוקשים נותרים באדמה ופועלים כפצצות מתקתקות גם עשרות שנים אחרי תום הסכסוך, ובכך מסכנים את האוכלוסייה האזרחית.

מוקשים זזים ממקומם המקורי כתוצאה מסחף, שיטפונות וכד‘.

מוקשים הם כלי נשק בלתי מבחין” – הם אינם מבחינים בין אויבים למי שאינם אויבים, או בין חיילים לאזרחים.

פציעה ממוקש מסתיימת לרוב בפגיעה קשה בידיים או ברגליים, לעתים רבות בקטיעה, או בפגיעה קשה בראייה או בשמיעה עד כדי אבדן חושים אלה.

מוקשים ברחבי העולם

בכל שנה נהרגים או נפצעים אלפי אנשים כתוצאה מדריכה על מוקשים – רובם אזרחים תמימים.

ילדים המשחקים בחוץ, מטיילים, עובדים מחוץ לבית בעבודות כמו איסוף עצים למדורה ורעיית צאן – נמצאים בסיכון גבוה במיוחד. כשליש מנפגעי המוקשים בעולם הם ילדים. כמעט מחצית מהאזרחים הנפגעים הם ילדים.

בין המדינות הממוקשות ביותר: אפגניסטן, קמבודיה, לאוס, אנגולה, בוסניההרצגובינה, קולומביה.

האמנה הבינלאומית נגד מוקשים

בשנת 1999 נכנסה לתוקף אמנה בינלאומית האוסרת על שימוש במוקשים, ייצורם וסחר בהם,ומחייבת את השמדתם מהמחסנים ואת פינויים מהקרקע. 156 מדינות, שהם שמונים אחוז ממדינות העולם, חתמו על האמנה. הנסיכה דיאנה והמלכה נור תמכו במאבק להשגת האמנה.

מאז נכנסה האמנה לתוקף –

ירד מספר הנפגעים שנע מקרוב ל- 20,000 בשנה, לכ – 5,000 בשנה.

פונו עשרות מליוני מוקשים מהאדמה, ומיליוני דונמים הוחזרו לשימוש אזרחי.

הושמדו כ – 41 מליון מוקשים מהמלאי העולמי.

מספר המדינות המייצרות מוקשים ירד מ – 50 ל – 12 בלבד.

מדינות רבות, מהן מדינות מתפתחות, מחוסרות אמצעים, ונתונות בתוך סכסוך מתמשך, מפנות מוקשים מתחומן. מדינות רבות סיימו לפנות מוקשים, לרבות יוון, אלבניה, רואנדה, זמביה, מקדוניה, אל סלבדור וגוואטמלה. ירדן סיימה לפנות את כל המוקשים לאורך גבולה עם ישראל.

ישראל אינה חתומה על האמנה.

מה הסיפור אצלנו עם מוקשים?

בישראל פזורים אלפי שדות מוקשים, שבהם טמונים למעלה ממיליון מוקשים. השדות ממוקמים בגולן, בבקעת הירדן, בערבה, בגליל, סביב הכנרת, בפארק איילון ובאזור ירושלים. גם בגדה המערבית מצויים כמה עשרות שדות מוקשים.

המוקשים מנטרלים שטחים בהיקף של 200 מיליון מ"ר, כאחוז משטח המדינה. מכיוון שחלקם נעים ממקומם, בעקבות סחף, שיטפונות, ואף על ידי בעלי חיים, השטחים החשודים במיקוש הולכים ומתרחבים משנה לשנה. בין המקומות המזוהמים במוקשים נכללים אתרים דתיים וארכאולוגיים מהמעלה הראשונה, אוצרות טבע ותיירות, שדות חקלאיים ועתודות קרקע לפיתוח.

בכל שנה נפגעים בישראל מבוגרים וילדים ממוקשים. הפציעות הן קשות. פעמים רבות האבדות הן בנפש, כפי שהיה ב-2009, כשצעיר שנפגע ממוקש בקרבת בית שאן, נהרג כשנפל מהמסוק שניסה לחלצו. מספר גדול בהרבה של אירועים מסתיים בכמעט פגיעה” – נהגת שנזרקה ממכוניתה בעקבות תאונה לתוך שדה מוקשים קרוב, גולש בגלשן רוח שנחת בשדה מוקשים,מתרחצת בנהר הירדן שנסחפה לחוף ממוקש, ועוד ועוד.

בחלק מהיישובים שדות מוקשים נמצאים בתוך היישוב, למשל בחצבה, חדנס, מגדלשמס וחוסאן.

הצבא הודה כי מאות שדות מוקשים אינם משמשים למטרה מבצעית ואינם תורמים לביטחון המדינה.בעקבות זאת הורה מבקר המדינה על פינויים של השדות הלאמבצעיים. למרות זאת, למעלה מ –90% מהשדות הללו עומדים במקומם, וממשיכים לסכן את הציבור הרחב.

על פי פרוטוקול בינלאומי שישראל חתומה עליו, על שדות המוקשים שבאחריותה להיות מגודרים היטב, משולטים ומסומנים במפות מדויקות.

מדוע בכל זאת ישנם נפגעים בכל שנה, ומדוע לא די בסימון ובגידור?

גדרות ושלטים מתבלים כתוצאה מפגעי מזג אויר, ולא תמיד מתוחזקים כראוי.

מוקשים זזים ממקומם, בעקבות שיטפונות וסחף, וכך שדות המוקשים גדלים מדי שנה.

לא כל המוקשים והשדות מסומנים במפות.

חלק מהשדות נמצאים בסמוך למקומות בהם צועדים אנשים מדי יום.

שדות מוקשים מהווים מוקד משיכה לגורמי טרור ופשע המבקשים לנצל את כלי הנפץ לשימוש חבלני או עברייני.

סימון וגידור אינם יכולים להיות תחליף לפינוי מוקשים. כל עוד מוקשים אינם מפונים, הסכנה מגולגלת לפתחם של האזרחים.

בישראל הצטברו ידע וניסיון מקצועי בפינוי מוקשים למטרות אזרחיות.

יוצאי יחידות הנדסה קרבית הקימו חברות המתמחות בפינוי מוקשים. חברות אלו מפנות מוקשים ברחבי העולם – למשל באלבניה, אנגולה, קרואטיה, ודרום קוריאה.

בשנת 2005, בעקבות לחץ ציבורי, פינתה ישראל שדה מוקשים בשכונת צור באחר בירושלים המזרחית, ובמקום נבנה בית ספר.

בשנת 2006 פינתה ישראל שטחים ממוקשים ליד כביש 90 בבקעת הירדן.

ואצל שכנינו?

בין מדינות המזרח התיכון הנגועות ביותר במוקשים – לבנון, עיראק וכווית.

במדינות אלו מתבצע פינוי נרחב של מוקשים.

בכווית לבדה פונו בין 5 ל – 7 מליון מוקשים מלחמת המפרץ הראשונה.

ממשלת לבנון הקימה ב – 1998 רשות ביןמשרדית האחראית לתכנית הלאומית לפינוי המוקשים,המזהמים למעלה מ – 40,000 דונמים בדרום המדינה. בין השנים 2002 ו -2004 פונו למעלה מ420,000 מוקשים. בקיץ 2008 פונו 4,500 מוקשים מ – 15 שדות מוקשים לאורך הגבול עם ישראל ובתיאום עמה.

בירדן היו בעבר מאות אלפי מוקשים. בין 2006 ל – 2008 פינתה ירדן את כל המוקשים מאזור הגבול שלה עם ישראל – כ – 100,000 מוקשים. חלק מהשטחים שפונו חזרו לשמש כשטחים חקלאיים ושטחי תיירות (למשל באזור עקבה). כעת מפנה ירדן את יתרת המוקשים במדינה,ובכוונתה להצהיר על עצמה בשנת 2012 כארץ נקייה ממוקשים.

מי משלם?

פינוי 70,000 מוקשים בערבה הירדנית,שנמשך 17 חודשים, עלה כתשעה מליון דולר, ומומן על ידי מדינות תורמות מהקהילייה הבינלאומית.

פינוי 420,000 מוקשים בדרום לבנון במשך שנתיים, בתקציב של חמישים מליון דולר, בוצע ומומן על ידי האום ומדינות תורמות מהקהילייה הבינלאומית.

ב-2009 נתרמו קרוב לחצי מיליארד דולר לפעולות לפינוי מוקשים ברחבי העולם, כשמרבית הכספים מקורם בממשל האמריקני, האיחוד האירופי, יפן, נורבגיה וגרמניה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s